רמברנדט בעליית הגג

ההידלקות שלי על אספנות ועתיקות התחילה באופן לגמרי לא מפתיע בגזרת התכשיטים...שוטטתי בשוק פשפשים בברלין, שם נדלקתי על שרשרת ועליה תליון מוזהב עם אבן מנצנצת במרכז. המוכרת רצתה 55 יורו שנראו לי כמו סכום עתק אבל הפריט לא יצא לי מהראש.  שאר הדברים בדוכן היו תכשיטי כסף פשוטים ושכנעתי את עצמי שהמוכרת לא מבינה מה היא מוכרת - זו ודאי שרשרת עתיקה עשויה זהב עם אוניקס ויהלום, כלומר שיחקתי אותה בענק.
הצלחתי להתאפק למשך 24 שעות בדיוק - חזרתי למחרת לשוק וקניתי את התליון והשרשרת.

קצת אחרי שחזרתי מהנסיעה הזו נרשמתי לקורס מקוצר בנושא תכשיטים עתיקים ואז גם התחלתי לתור את שווקי העתיקות בארץ.
את השרשרת המשכתי לענוד בגאווה עד ש...
1. ההזהבה שלה דהתה
2. בשוק בתל אביב ראיתי את אותה שרשרת, חדשה ומנצנצת ב- 120 ש"ח.
הסתבר שזו שרשרת של חברת Avon האמריקאית שעושה תכשיטי אופנה - custom jewelry. לא יהלומים ולא נעליים.

עבר עוד זמן, המשכתי להסתובב בשווקים. קניתי בשוק אחר תליון נחמד, בצבע זהב, לא מסומן ולא חתום, משובץ באבן חן אדומה פצפונת. וגם הפעם הראש עבד שעות נוספות - אם זה תליון זהב, משובץ באבן רובי, שיחקתי אותה...
לא צריך להמשיך, נכון ? למען הסר ספק  - התליון הוא גולדפיל ולא זהב, ואבן החן האדומה הזערורית, גם אם היא רובי, לא מצריכה הערכה של גמולוג....

עברו כמה שנים מאז, בהן המשכתי להתעמק בנושא באמצעות קורסים, ספרים, הרבה שעות בשווקים (לצערי יותר בארץ ופחות בעולם) והמון שעות ב- ebay.

ונדבקתי בחיידק.
הבעיה של אספנים, ואת זה גיליתי לא מזמן, היא שמתחילים איסוף בתחום אחד ומהר מאד האיסוף נהיה מולטידיסיפלינרי - בכמה תחומים במקביל. אז מתכשיטים עברתי לכלי אמייל עתיקים יפניים/סיניים (קלוזונה), הצלחתי להדביק קצת חברים ומכרים בתחביב, והיד עוד נטויה.

אחת השאלות הראשונות ששואלים אותי כששומעים שאני אוספת היא "איך את יודעת שזה לא מזויף". שאלה שמקדימה כמעט כל שאלה אחרת, שלפעמים באה לפני ההבנה מה אני אוספת ולמה. אז התשובה לשאלה הזו כבר כתובה פה בין השורות והתמונות - הרבה "שעות טיסה", מה שנכון לגבי כל תחום, וכך גם באספנות.
מה שחתום בחותמות של מתכות יקרות (כסף/זהב) הוא לרוב מתכת יקרה; מה שלא חתום בכלל מחייב בדיקה. מה שמתואר "בסגנון ויטוריאני" הוא רק בסגנון התקופה הויקטוריאנית, ולא פריט מקורי. כשאומרים שפריט הוא ישן זה אומר שהוא בן עשרות שנים. פריט עתיק הוא בן 100 שנים לפחות. הבנתם את הרעיון.

החדשות המפתיעות בענין הן שלפחות 50% מהמוכרים, בשווקים וב- ebay, ועל פי נסיוני המצומצם בלבד, דוברי אמת ומנסים לתאר את פריטים כמיטב יכולתם והבנתם. ואלה שלא...אפשר להעמיד אותם על טעותם יחסית בקלות ובעדינות, ואז גם יכולת המיקוח יותר גדולה.

אני כמובן עדיין עושה שטויות... בכל תחום חדש שאני מתחילה לאסוף יוצא שאקנה לפחות פריט אחד שהוא זיוף איכותי ויפה, לרוב יפה מדי... כי בעתיקות הדברים היפים מדי הם לרוב זיופים, ודווקא אלה שהם קצת עקומים ולא מושלמים הם המקוריים, הישנים, והאיכותיים יותר.

*****

לפני כמה שבועות שכנעתי את הכריש לבוא איתי לשוק עתיקות בחיפה. וכך מצאנו את עצמנו ביום שבת, בתשע לפנות בוקר  מתגלגלים צפונה. אני לא מצאתי שם כלום אבל הכריש נדבק בתופעה המתוארת לעיל, שבהיעדר שם מקוצר נקרא לה "hit the jackpot/הנה הכרטיס שלי לבית קיץ בהמפטונס". הסתובבנו בין דוכני הרוכלים והוא מצא שם פסלון מתכת מקסים של ארנבון.

הארנבון חתום בחותמת לא מפוענחת, והכריש מנסה למצוא קישור בין הארנבון לבין אנדי וורהול לפחות. כמובן שאם אפשר היה הוא היה מחפש קשר לקרל פברז'ה אבל הסגנון לא מסתדר - הארנבון מודרני מדי.

******

הייתי אתמול בהרצאה של ד"ר ישראל פרי, אחד מהמומחים הגדולים בארץ ובעולם לכרזות עתיקות. הוא איש מקסים שפיזר הרבה פנינים, ושבה את הקהל באנקדוטות משעשעות. והוא אמר שני דברים שמתאימים לסיום הפוסט הזה:

- "תקנו מה שאתם אוהבים. פריט שהופך לכם את הבטן כשאתם מסתכלים עליו"
וגם
- "צריך להשקיע כסף כדי להרוויח כסף. הפריטים האיכותיים והחשובים יעלו (יחסית) הרבה כסף, ומהם גם ניתן להרויח בגדול".

אנחנו חיים במזרח התיכון, אין לאף אחד ציור מקורי של רמברנדט בעליית הגג. מקסימום תמצאו כלי קרמיקה של לפיד  משנות החמישים עם עיטורי גלזורה חומה .

Happy picking!